נסיך שבכל יום: למה יהודי מודה על מה שהשיג בכוחות עצמו?
למרות שכל מצוות התורה הן יקרות וחשובות, הרמב"ם מדגיש כי ישנן כמה מצוות אשר נושאות מעלה מיוחדת. אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – חשו צורך ספונטאני לקיים אותן ביוזמתם. אף שהקב"ה לא אמר להם דבר ובוודאי לא תבע מהם לקיימם, הם חשו דחף עצמי לבטא את אהבתם לה' ולקיים את המצוות ביוזמתם.
כך לשון הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ט): "אברהם התפלל שחרית, יצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית". למרות שהקב"ה לא ציווה אותם לעשות זאת, הם חשו מעצמם צורך לפנות אליו בתפילה שלוש פעמים ביום, וכך יצחק אבינו הרגיש חובה – שהייתה מהפכנית באותם ימים – לקחת עשרה אחוז מכל היבול שצמח באדמתו ולהפריש אותו כמעשר.
כאן בא הראב"ד, רבי אברהם בן דוד, 'המשיג הגדול על הרמב"ם' ומעלה קושייה עצומה: כיצד נשמט מהרמב"ם פסוק מפורש בפרשת השבוע? כיצד כותב הרמב"ם שיצחק היה הראשון שהפריש מעשר בעוד שבפרשתנו נאמר במפורש: "וייתן לו מעשר מכל", היינו שאברהם היה הראשון שהפריש מעשר?
באותם ימים התחוללה 'מלחמת העולם הראשונה'. לפי המסופר בתורה, הייתה זו המלחמה הראשונה בהיסטוריה, בין שתי קואליציות אדירות של מלכים. מצד אחד עמדו חמש מלכי בקעת הירדן ומצד שני ניצבו ארבע מלכים מארצות המזרח, מאזור בבל. חמש המלכים מרדו בארבע המלכים ויצאו נגדם למלחמה, אך ארבע המלכים החזקים השיבו מלחמה וכבשו את ערי כיכר הירדן כולל סדום.
בביתו של אברהם אבינו הופיע "הפליט", עוג מלך הבשן וסיפר כי ארבע המלכים לקחו בשבי את לוט, שהיה השופט של סדום. אברהם לא נבהל מארבע המלכים העוצמתיים שכבר ניצחו חמישה מלכים, הוא גייס 318 איש וביצע התקפת פתע באמצע הלילה על מחנה המלכים. אברהם הביס אותם ושחרר את לוט ויתר השבויים.
אחרי שאברהם חזר כמנצח מהקרב, יצא לקבל אותו איש מורם מעם: "מלכי צדק מלך שלם", מלך העיר ירושלים שנקראה "שלם". לפי המדרש, היה זה "שם בן נח" שהאריך מאוד ימים ונחשב "כהן" לשם ה'. מלכי צדק הוציא לחם ויין כמו שרגילים לקבל את החיילים השבים יגעים מהמלחמה, ואילו אברהם הפריש לו מעשר מכל שלל המלחמה, כפי המקובל לתת לכהן.
והשאלה המתבקשת היא: מדוע מדלג הרמב"ם על הפסוק המפורש הזה ומתייחס רק למעשר שהפריש יצחק מאוחר יותר?
במיוחד, אגב, שהמעשר של אברהם היה הרבה יותר גדול מהמעשר של יצחק. התורה מדגישה "וייתן לו מעשר מכל", היינו שאברהם הפריש מעשר מכל שלל המלחמה: מהאדם, מהבהמה, מהכספים, מהנכסים ובקיצור: מהכול. (על דרך "מעשר כספים" שלנו, שהוא כולל את כל הרווחים שהושגו בכל דרך שהיא). ואילו יצחק הפריש מעשר רק מיבול האדמה כמצוות "מעשר זרעים"?
הרבי מלובאוויטש (ליקוטי שיחות ה/68, 72-3) מוצא כאן מסר חשוב אותו אמורים לזכור בכל רגע.
לפני כמה שנים התרחש בבית הכנסת שלנו גילוי של השגחה פרטית ברורה שגרם להתעוררות רוחנית בקהילה. אחד מחשובי בית הכנסת חש לחצים בחזה ופנה לקרדיולוג. אותו רופא לא טרח לבדוק אותו בתשומת-לב ופטר אותו בלא-כלום. אולם האיש התעקש והרופא נעתר להכניס אותו לצנתור לב. כשהחלו את הצנתור, גילו כי העורקים סביב הלב סתומים והוא נמצא בסכנת חיים מידית. העירו אותו מהצנתור והודיעו לו שמכניסים אותו בהקדם לניתוח מעקפים מורכב.
היהודי הזה מקורב אל הרב אורי קשת, מנהל בית חב"ד בשכונות המערב הוותיק בעירנו והוא קרא את הרב אורי למיטת חוליו וביקש ממנו למסור את התפילין לבדיקה. הבדיקה העלתה כי שתי אותיות בפרשיות התפילין מחוקות לחלוטין: "למד" ו"בית" וביחד: "לב". כמובן, האיש קנה תפילין חדשות והוא עבר ב"ה את הניתוח המסובך ושב לאיתנו לאורך ימים.
אירוע מהסוג הזה מחזק אצל כל אדם ישר את האמונה בהשגחה פרטית – אולם למען האמת, זאת דרגה נמוכה של אמונה. אם אדם מתחזק רק כתוצאה מאירוע של נס – זאת קטנות אמונה. גם גוי יכול להאמין בצורה כזו. הרמה האמתית של אמונה בקב"ה היא אותו אדם שמתפלל מדי בוקר רגיל בכוונה. אצלו, העובדה שכולם קמו בריאים הבוקר, שהמכונית הגיעה בשלום לעבודה, שהוא בדיוק היום תפס אדם שהוא מחפש הרבה זמן וחתם אתו עסק טוב – גם זה נס.
הקב"ה פועל בשתי דרכים: לפעמים הוא מחולל ניסים ולפעמים הוא מסתתר מאחורי הטבע והאקראיות, אך בשני המקרים אלו החלטות המתקבלות למעלה.
וזה בדיוק ההבדל בין המעשר של אברהם למעשר של יצחק: אברהם הפריש מעשר אחרי שהוא ראה ניסים גלויים. הוא ראה בבירור את יד ה' המלווה אותו. אברהם יצא למלחמה כנגד ארבעה מלכים אדירים ולא רק שהוא ניצח את הקרב, אלא הרבה יותר מכך: כל 318 הלוחמים שבו בשלום. זאת עובדה לא-נורמלית. מלחמה גובה מחירים כבדים משני הצדדים והם מסיימים אותה מוכים וחבולים. ואילו צבאו של אברהם שב שלם מהמלחמה כמו שיצא אליה. לפיכך אין כל פלא בכך שאברהם הפריש מעשר, היה ברור שהניצחון הזה שייך לקב"ה ולא לו.
יצחק, לעומת זאת, הפריש מעשר מיבול שהוא עמל ויגע חודשים ארוכים לייצר אותו. הוא ואנשיו קמו מדי בוקר עם זריחת השמש, חרשו את האדמה, זרעו בה, המתינו במתח את כל חודשי החורף לראות את היבול צומח – ובכל זאת יצחק קם והפריש מעשר מתוך תחושה ברורה כי הטבע הוא נס. הרווחים שהושגו בעמל כפיו ומתוך ההסתר והטשטוש של כיסויי הטבע – מקורם בהחלטת שמים. לפיכך לומד הרמב"ם את מצוות המעשר דווקא מהמעשר של יצחק, משום שהוא דווקא המקור למצוות המעשר שלנו, שבאה אחרי רווח של טבע ושגרה.
למה הדבר דומה (שמעתי פעם מהרב נחמיה וילהלם): מספרים על אדם שעבד קשה לפרנסתו והוא ב"ה ראה ברכה בעמלו והתעשר. הבן שלו גדל כבר אצל אבא עשיר ולא ראה צורך להתאמץ במיוחד. הבן היה ישן עד שעות הצהריים, אחר כך הולך לבלות עם החברים ולא עושה כלום עם עצמו. האבא שהיה טיפוס של עמל ועבודה קשה, לא היה יכול לסבול את הריקנות של בנו והיה משפיל אותו ופוגע בו.
בוקר אחד מילאו הצעקות את הבית והבן הרגיש שהוא אינו מסוגל לחיות עם אביו תחת קורת גג אחת. הוא החליט לברוח מהבית. "אתחיל לנהל את החיים שלי בעצמי ואוכיח לאבא שאני לא צריך לא אותו ולא את הכסף שלו". הוא עזב את הבית בלי אגורה בכיס וחיפש מקום לחיות בו. לא היה לו כסף לשכור דירה והוא נאלץ לישון על ספסל ברחוב. כך שכב שבועיים על ספסל, עד שעבר שם במקרה ידיד של המשפחה. הלה נחרד לראותו על ספסל והציע לו לגור אצלו בקומת הקרקע ובתמורה יעשה עבורו מעט עבודות בגינה.
אחרי שבועיים שעבד בגינה, הוא החליט לחפש עבודה רצינית. היה לו כישרון מולד באפיית עוגות והוא נכנס אל אחת הקונדטוריות בשכונה והציע את עזרתו. התברר שיש לו ידיים טובות והקונדיטור היה מאוד מרוצה מעבודתו ושילם לו שכר גבוה מהמקובל. אחרי חצי שנה, הוא הרגיש בשל כדי לפתוח מאפייה בעצמו. הוא שכר מקום והחל לעבוד, אך התברר כי בחר במיקום גרוע ואנשים כמעט לא עברו שם. הוא סבל מהפסדים קשים ולא ידע את נפשו, עד שיום אחד נכנס במקרה איש עסקים למקום והתלהב מהטעם המשובח של המאפים. הוא הציע להיכנס עמו כשותף ולפתוח חנות בקניון מרכזי. ההצלחה הייתה מעבר למצופה ולאחר חצי שנה נפתחו 5 סניפים.
אחרי שלוש שנים כאלו, הוא הרגיש מספיק טוב עם עצמו כדי לחדש את הקשר עם אבא. הוא כתב לאביו מכתב וסיפר: "הוכחתי לעצמי בשלוש השנים הללו, שאני לא זקוק לך. אני יכול להגיע רחוק גם בלי התמיכה של האבא העשיר. הנה, הרכוש שלי שווה כיום לא פחות ממיליון שקל".
אחרי שבוע הוא קיבל מכתב חוזר מאביו: "בני היקר, אני נרגש ומאושר מההצלחה שלך, אך למען החינוך שלך אני מוכרח לצרף את ההבהרה הבאה: אתה בטח זוכר את אותם ימים נוראים ששכבת כמו כלב על ספסל ברחוב ובמקרה עבר אדם ברחוב והציע לך לעבור לגור בביתו. ובכן, האם שאלת את עצמך מדוע התנדב אותו אדם להכניס נער חסר-בית לתוך ביתו? והאם שאלת את עצמך מדוע הקונדיטור שילם לך שכר הרבה יותר גבוה מהמקובל? וכיצד איש עסקים שטעם פעם אחת במקרה מהמאפים שלך, השתכנע להיכנס אתך לעסק משותף?
ובכן, בני היקר, רציתי שתדע שאין מקריות בעולם. אני הייתי זה ששלחתי את הידיד להרים אותך מהספסל, אני הייתי זה ששילם את המשכורת הגבוהה שלך בקונדיטוריה, ואני בעצמי משלם מדי חודש את דמי השותפות בחמש הסניפים שפתחת. בשביל הספורט, עשיתי חשבון וגיליתי שעד היום השקעתי בך מיליון שקל…
וזאת בדיוק התחושה של יהודי כשהוא מפריש צדקה מדי חודש. הוא מבטא בכך את הכרת התודה אל השותף הנסתר מהשמיים – שנותן מלמעלה מאה אחוז ומבקש בחזרה רק עשרה אחוז!.
הובטחנו על ידי הנביאים וחז"ל: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". עירנו, ראשון לציון, סבלה בזמן האחרון משתי צרות נוראות בהן אבדו מאתנו אנשים יקרים באדם, ראשי משפחות, הרה"ח ר' אליעזר ברוק ע"ה וכעת השליחה היקרה, הגברת חנה סגל ע"ה שהשאירה אחריה תשעה יתומים קטנטנים שלא יזכו לאימא שתקבל אותם בבית. שניהם חיו בעומק ובעוצמה את הציפייה לגאולה הקרובה ועשו ככל יכולתם כדי להחיש את ביאת משיח. יהי רצון שהם יתמידו עם מידת העקשנות שניחנו בה ולא ינוחו ולא ישקטו עדי נזכה לגאולה אמתית בקרוב ממש.